כלבים בבית משותף: האם ועד הבית יכול לאסור, ומה עושים כשהנביחות הופכות למטרד
תקנון שאוסר על בעלי חיים, כלב שנובח כל היום או לכלוך בחדר המדרגות: מה אומר החוק על כלבים בבית משותף ואיך פותרים סכסוך בין שכנים.
מאות אלפי משקי בית בישראל מגדלים כלב, ורבים מהם גרים בדירות בבתים משותפים. לרוב הכול עובר בשלום, אבל כשמתחילות תלונות על נביחות בשעות הלילה, על צרכים בלובי או על כלב גדול שמפחיד ילדים במעלית, הסכסוך בין השכנים עלול להסלים מהר. במקרים רבים עולה הדרישה מוועד הבית לאסור לחלוטין החזקת כלבים בבניין.
השאלה אם אפשר לאסור על החזקת כלבים בבית משותף, ומה הכלים העומדים לרשות שכנים שסובלים ממטרד, נוגעת בכמה תחומי משפט: דיני הבתים המשותפים, דיני הנזיקין, חוקי העזר העירוניים והחוק להסדרת הפיקוח על כלבים. במאמר הזה נעשה סדר בזכויות ובחובות של בעלי הכלבים ושל השכנים.
מה ועד הבית רשאי לקבוע
לוועד הבית, או לנציגות הבית המשותף, יש סמכויות בעיקר בכל הנוגע לניהול ולתחזוקה של הרכוש המשותף. הוא רשאי לקבוע כללים סבירים לשימוש בלובי, במעלית, בחדר המדרגות ובחצר, למשל חובה להחזיק כלב ברצועה בשטחים המשותפים או איסור להשאיר את הכלב לבד בחצר המשותפת.
לעומת זאת, ועד הבית אינו יכול להחליט על דעת עצמו לאסור על דייר להחזיק כלב בתוך הדירה שלו. הדירה היא קניינו של בעליה, והגבלה על השימוש בה מחייבת בסיס משפטי מוצק. החלטה של ועד שמגבילה באופן גורף את השימוש בדירות חורגת בדרך כלל מסמכותו.
תקנון רשום ותקנון מצוי
בבית משותף רשום חל תקנון, שיכול להיות התקנון המצוי שבחוק או תקנון מוסכם שנרשם בטאבו. התקנון המצוי אינו כולל איסור על החזקת בעלי חיים. תקנון מוסכם יכול לכלול הוראות שונות, אבל שינוי שלו מחייב רוב מיוחס של בעלי הדירות, ולגבי הוראות שפוגעות בזכויות של דייר מסוים נדרשת לעיתים גם הסכמתו.
גם כשקיים סעיף בתקנון שמגביל החזקת בעלי חיים, השאלה אם ניתן לאכוף אותו תלויה בניסוח ובסבירות. סעיף שאוסר על גידול בעלי חיים שגורמים למטרד ייתכן שיתקבל, בעוד שסעיף שאוסר באופן גורף על כל חיית מחמד בתוך הדירה עלול להיתקל בקשיים. אם אתם קונים דירה וחשוב לכם לגדל כלב, כדאי לבדוק את התקנון הרשום מראש.
כשנביחות הופכות למטרד
גם כשמותר להחזיק כלב, אסור שהוא יגרום למטרד בלתי סביר לשכנים. דיני הנזיקין מכירים בעוולה של מטרד ליחיד, וחוקי העזר של רשויות מקומיות רבות אוסרים על רעש בלתי סביר, כולל רעש של בעלי חיים, בעיקר בשעות המנוחה. כלב שנובח שעות ארוכות כשבעליו בעבודה עלול להיחשב מטרד כזה.
השכן הנפגע יכול לפנות תחילה לבעל הכלב, ואם הפנייה לא עוזרת, לפנות לפיקוח העירוני או למחלקה הווטרינרית ברשות המקומית. במקרים חמורים ומתמשכים אפשר לפנות לבית המשפט בבקשה לצו מניעה ולפיצוי. חשוב לתעד את הרעש, את השעות ואת התדירות, משום שטענה כללית על נביחות בלי תיעוד קשה להוכיח.
ניקיון, בטיחות ורכוש משותף
מעבר לרעש, מקור נפוץ לסכסוכים הוא ניקיון. בעל כלב חייב לאסוף את הצרכים של הכלב בשטחים המשותפים וגם ברחוב, וחוקי העזר ברוב הערים קובעים קנסות על מי שאינו עושה זאת. לכלוך חוזר בחדר המדרגות או בחצר עלול להצדיק החלטה של הנציגות לחייב את בעל הכלב בהוצאות ניקיון נוספות.
בנוסף, יש להקפיד על בטיחות. כלבים מגזעים שהוגדרו כמסוכנים כפופים לחובות מיוחדות של מחסום פה ורצועה בשטחים ציבוריים, וגם כלב שאינו מגזע כזה צריך להיות מוחזק כך שלא יסכן אחרים. כלב שנושך שכן או ילד בלובי עלול לחשוף את בעליו לתביעה נזיקית ולהליכים מול הרשות.
שוכרים, משכירים וכלבים
בדירות שכורות התמונה שונה. המשכיר רשאי לקבוע בחוזה השכירות אם מותר להחזיק בעלי חיים, ושוכר שמכניס כלב בניגוד לחוזה עלול להפר אותו. משכירים רבים מאפשרים כלב בתנאי של ביטחון נוסף או התחייבות לתיקון נזקים, כמו שריטות בפרקט או בדלתות.
שוכר שמתכנן לגדל כלב צריך להעלות את הנושא כבר במשא ומתן, ולוודא שההסכמה נכתבת בחוזה. הסכמה בעל פה עלולה להישכח, ואז בסיום השכירות ייווצר ויכוח על קיזוז מהפיקדון.
איך פותרים סכסוך בלי בית משפט
רוב הסכסוכים על כלבים בבתים משותפים נפתרים בשיחה, בתנאי שהיא מתנהלת בכבוד. כמה צעדים שעוזרים:
- לפנות לבעל הכלב באופן אישי ובנימוס, לפני שמערבים את הוועד.
- להציע פתרונות מעשיים, כמו מאלף, דוגווקר בשעות היום או טיפול בחרדת נטישה.
- לקבוע באסיפה כללים ברורים לשימוש ברכוש המשותף, שחלים על כולם.
- לשקול גישור קהילתי, שקיים ברשויות מקומיות רבות ללא עלות או בעלות נמוכה.
בעלי כלבים מצידם צריכים לזכור שהבניין הוא בית גם לשכנים. התחשבות בשעות המנוחה, ניקיון והקפדה על רצועה במעלית מונעים את רוב החיכוכים.
כשקונים או מוכרים דירה עם כלב
נושא החזקת בעלי החיים עולה לא פעם גם בעסקאות מכר. קונה שמתכנן לגדל כלב צריך לבדוק לפני החתימה אם התקנון הרשום של הבניין כולל הגבלות, ואם יש סכסוכים פתוחים בין הדיירים בנושא. שאלה פשוטה לשכנים או לנציגות הבית יכולה לחסוך הפתעה לא נעימה אחרי הכניסה.
מוכר שמנהל סכסוך מתמשך עם שכן בגלל כלב, למשל הליך תלוי ועומד בבית המשפט או אצל המפקחת, צריך לגלות זאת לקונה. הסתרה של סכסוך מהותי עם השכנים עלולה להיחשב הטעיה ולפתוח פתח לתביעה אחרי העסקה. גילוי מראש, יחד עם הסבר על מצב הדברים, מגן על המוכר ומאפשר לקונה לקבל החלטה מושכלת.
לסיכום, ועד הבית אינו יכול בדרך כלל לאסור על החזקת כלב בדירה, אבל הוא יכול לקבוע כללים לשימוש ברכוש המשותף, והשכנים יכולים לפעול נגד מטרד אמיתי. הכלים המשפטיים קיימים, אבל ברוב המקרים הדרך הטובה ביותר היא דיאלוג. כשהסכסוך מסלים, כדאי להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בבתים משותפים כדי לבחור את הדרך הנכונה.